פירוק שיתוף במקרקעין בין אחים – זה לא נושא נעים (בכלל!) אבל למזלכם, יש לו פתרון

אחד המקרים שנחרטו בי במיוחד היה הליך של פירוק שיתוף בין שלושה אחים – שני אחים ואחות – שירשו את דירת ילדותם אחרי מות אמם.
על פניו, הסיטואציה הייתה ברורה: האחות רצתה למכור את הדירה ולקבל את חלקה, בעוד שאחד האחים התעקש להחזיק בנכס מתוך רצון "לשמור על הזיכרון של אמא". האח השלישי עמד באמצע, קרוע בין השניים.

מה שהפך את ההליך הזה לכל כך קשה לא היה רק הוויכוח על כסף – אלא העומק הרגשי שהיה טמון בכל שיחה:
כל מפגש ביניהם חזר לעבר – מי עזר לאמא יותר, מי התרחק, מי הקריב יותר ומי לא היה שם כשצריך.
פעמים רבות מצאתי את עצמי לא רק מייצג את הצד שלי משפטית, אלא גם עוצר רגע, משתיק את הדף והעט, ומקשיב – באמת מקשיב – לכל אחד מהם.

היו רגעים שבהם האחים פרצו בבכי. היו רגעים של שתיקות קשות. היו גם רגעים מתוחים שבהם האשמות הדדיות כמעט חצו גבולות שלא ניתן היה להשיב מהם לאחור.
הבנתי מהר מאוד שכדי להצליח במקרה הזה, אני לא יכול להיות רק עורך דין – הייתי חייב להיות גם מגשר, לעזור להם להפריד את הרגש מההליך המשפטי, מבלי לבטל את מה שהם מרגישים.

בסופו של דבר, בזכות סבלנות רבה, תיווך רגיש ומעט מאוד לחץ משפטי, הצלחנו לגבש הסכם: האח שרצה לשמור על הדירה קנה את חלקיהם של שני האחים האחרים, בסכום מוסכם, עם פריסה נוחה שמכבדת את מצבו הכלכלי.
העיקר מבחינתי היה שבסוף – שלושתם יצאו מההליך לא רק עם הסדר ברור, אלא גם עם היכולת להישאר אחים. לא פחות חשוב מהרווח הכספי – הם שמרו על המשפחה.

היום, אני יכול להגיד בלב שלם – זה היה אחד המקרים שבהם הכי הבנתי כמה עומק רגשי יש במקרקעין, וכמה חשובה הדרך – לא פחות מהתוצאה.